אחי - שהוא כמו אבא בשביל המשפחה

במשפחה אנחנו שני בנים ו - 6 בנות , אחי הגדול שהוא מספר 3 במשפחה , תמיד עבד עם האבא שהיה סוחר תבלינים , שטיחים , שהיה מיבא מארצות אחרות , ומוכר אותם בסיטונאות , בדרך - כלל היה חאן , בית גדול בשוק , שבו התאחסנו הסחורות , עד למכירתם .
אחי , אחרי שגמר לימודי תיכון , הוא עבד עם אבי , עלינו ארצה , אבי כבר מבוגר , ואחרי 3 שנים בארץ נפטר , אחי התנהג כראש משפחה , 3 אחיות כבר נשואות , ונשארנו עוד 3 בנות ובן אחד שהם , צעירים ממנו , גילאי 6-16 , הוא היה בן 21 , כל כולו נתן למשפחה , הוא התגייס לצבא , ואחרי זה מיד עבד באל - על , בתור אחים והאחיות שלמדנו בבית - ספר , הוא היה המפרנס היחידי , כל משכורתו וזמנו , הגדיש למשפחה , אפילו אחר שהוא היה נשוי , היה נותן חלק ניכבד ממשכורתו למשפחה , כי הוא רצה שהאחים ילמדו , האח שנותר גמר הנדסת בניין , אני עברתי קורס תיכון - וקורס טכנאות , והאחות הצעירה תואר שני בכלכלה ,
התפקיד של אחי - היה כראש משפחה , זיכרון ממנו - ממש אחרי התיכון , הלכתי ללמוד לבורנטית , אך קצת , התקשתי , והחלטתי , לעזוב ולהתחיל לעבוד ולעזור בהוצאות המשפחה , אחי התנגד בכל תוקף , שאני אעזוב את הלימודים , ולהתחיל לעבוד , הציע לי , עם קשה לי עם לימוד הלבורנטית , עלי למצוא מקצוע אחר , ולהמשיך ללמוד , וכך בסכותו , למדתי את הטכנאות , ואז התחלתי לעבוד בתעשיה האוירית , כמה שנים טובות עם משכורת גדולה , ואז הקצתי , כחלק מהמשכורת למשפחה , מקצוע זה ליווה אותי עד הפנסיה , וזה בזכות אח שלי , שלא נתן לי לעזוב את הלימודים ,
בשנה אחרונה , שהוא כבר בגיל 80 – אישתו ניפטרה , ממחלת הסרטן , והוא כבר , עייף , ופתאום לא יכול לתפקד , ופוחד להיכנס לבית שלו , אני ואחותי הצעירה , (ושתי הבנות שלו ) , נירתמו , לעזור לו לתפקד בחזרה כמו שצריך , אני מארחת אותו כמעט יום יום מהבוקר , עד הערב , בלילה הוא הולך לבת שלו לישון , כי היא עובדת במשך היום , שהותו אצלי , נותן לי ממש סיפוק , ואני מרגישה שהחזרתי לו , טובה על טובה , שהוא עשה לי ולכל משפחתי , במשך השנים ,
תמונה של אחים שלי ואני , משפחתי בשלמותה ,

עלייתי לארץ

זה התחיל בשנת 1951 ב - 15 במאי יום עלייתי לארץ .
עליתי מעיראק להכנות לעלייה כחודש לפני הצלחנו חלק מהחפצים והכלי כסף למכור .
את הבית לא מכרנו וגם את החאן שהיה מלא סחורות של תבלינים , בשקים גדולים השארנו שם , אישרו לנו לעלות עם מזוודה אחת בלבד ( מכיוון – שהמשקל היה מוגבל ) .
בלי כסף , בלי תכשיטי זהב , וכמה שרשרות זהב הצלחנו להחביא בתוך מכפלות השמלות .
התלבשנו שלוש ארבע שמלות עלינו , מכדי להקל על המשקל של המזוודה . מזג האוויר שם היה מאוד חם , והיה לנו נורא קשה להיות עם כל הבגדים האלה עלינו .
המטוס היה ללא ספסלים , וכולם ישבו על הרצפה , כדי לעלות כמה שיותר אנשים .
הגענו לארץ , אני ירדתי מהמטוס והמזג האוויר שהיה בעונה שבא הגעתי במאי היה נעים , ומרשים מאוד .
אחרי הרישומים , וקיבלנו תעודות עולה חדש , לי ולכל משפחתי .
אבא , אמא , 2 אחים , ו3 אחיות , ואני , ( ו2 אחיות נשואות עלו כמה חודשים קודם ) .
לקחו אותנו לשער עליה , שהיינו שם כשבועיים , חילקו לנו אוכל בכלים מפח , ספגטי , מרגרינה , זיתים , גבינה צהובה , שלא הכרנו קודם .
השער עלייה היה ליד הים , וזה הרשים אותנו מאוד כי פעם ראשונה אנחנו ראינו ים , טיילנו לאורך הים , מי שידע לשחות שחה , ביניהם אחים שלי , חיפה הייתה קרובה מאוד , למקום ומידי פעם היינו הולכים רגלית עולים על ההר ומגיעים לעיר .
חיפה , הרשימה אותי מאוד מאוד , ואני לא אשכח את החצי מנת הפלאפל הראשונה , שאכלתי שם , אמרו שזה היה המאכל הלאומי בארץ , למרות שבאתי מארץ ערבית , פלאפל לא היה שם .
המים שהיו בשער עלייה , מאוד מאוד לא טעימים , הינו הולכים עם הכלים המעטים שהיה לנו , קומקום , סיר קטן , עד לחוף הים כרבע שעה הליכה , ולהביא מים משם שהם היו יותר טעימים מהמים שהיו בשער העלייה .
אחרי שער העלייה , היינו כחודש במחנה עולים , עין שמר , חילקנו לנו מצרכים והתחלנו לבשל לבד , והילדים הלכו לאולפן , רוב העולים שהיו שם היו תימנים .
לאחר - מכן , חילקנו אותנו למעברות למזלנו עלינו כאחרונים , העלייה מעיראק , ואז נפתחה המעברת עמישב , שהיא קרובה לעיר פתח - תקווה ,
המעברה הייתה גדולה , היה הרבה חיי חברה , קולנוע , הופעות , בית - ספר עממי , ואולפנים למבוגרים יותר .
סיימתי עממי במעברה הזאת , אחרי 3 שנים התמזל מזלי לעבור לעיר בני - ברק , כי היה לנו דוד באמריקה ששלח לנו כסף לקניית דירה .
בבני - ברק סיימתי בית - ספר תיכון , הצלחתי ליישם את הלימודים בתיכון - כי היה לי סטיפנדיה , ולא הייתי צריכה לשלם , כי בזמני היה צריך לשלם ללימוד תיכון .

אני נמצאת ראשונה משמאל ,

התמונה צולמה טרום עליתי לארץ ,

המקצוע \ העיסוק אז והיום - דומה ושונה

אחרי שסיימתי ללמוד בתיכון , הלכתי ללמוד בקורס לשרטוט טכני , בחרתי במקצוע כי אני אוהבת לצייר , אני אוהבת להתרכז בעבודה , אני לא אוהבת להיות פקידה או מזכירה , לטפל בקהל , אני אוהבת לשבת ולהתרכז בעבודה ( השרטוט ) ,

היה ביקוש רב לשרטטים , עוד לפני סיום הקורס , התחלתי לעבוד בתעשיה אווירית ,
לאחר מכן עברתי , קורס לטכנאות מכונות , וזה הוסיף לי ידע , והתקדמות בעבודה , החוויה שלי הייתה לראות את העבודה הגמורה , היא כמו יצירה , כמה שנים לפני צאתי לפנסיה , המחשב נכנס לעבודה , עברתי כמה קורסים לשרטוט במחשב , בגלל גילי המבוגר , לא הייתי כל - כך טובה , בשימוש המחשב , לאחר - מכן , התחלתי לעבוד בטל - מרקט , עד הפנסיה ,
המקצוע \ העיסוק אז והיום - היום יש לי המון זמן ואני מבלה במעדון הפנסיונרים , שהם רבים ברמת - גן , אני מטיילת , עורכת קניות , והתחביב שלי הוא תפירה לבית , ליצור תכשיטים מחרוזים ,

מגהץ - פחמים , התמונה ,

מגורים ברמת - גן

התחלתי לגור ברמת – גן - , בשנת 1977 עברתי לגור ברמת – גן מרמת הטייסים תל – אביב , גרתי ברמת גן , בחיל 39 ברחוב שקט עם בתים קטנים , והבניין שגרתי הכי גבוה בסביבה , בן שלוש קומות , אף אחד לא יכול להציץ לי לתוך הבית .
חנות ברחוב - בבנין בקומת קרקע היו שלוש חנויות , ירקן , מכולת , ומספרה . הרעש היחידי שהינו שומעים את פריקת הסחורה של הירקן והמכולת ,
מוסד ציבורי \ בשכונה או ברחוב שלי - ברחוב החייל 12 יש טיפת חלב ובית – ספר אביגור לא רחוק משם , וגם בית – ספר עתיד שבו הבן למד , שהבן עלה לכיתה ב' , נפתח בית – ספר אביגור , שהיה יותר קרוב לבית , אך הוא נשאר בבית – ספר עתיד .
השכונה אז והיום - לא השתנתה בהרבה , חלק מהבתים הקטנים נבנו בניני קומות , וחלק הרחיבו ובנו על הגג , עד לפני שנה המכולת עוד עבדה , והיום במקום הירקן , המכולת והמספרה , יש חוגי ילדים , ללימוד אנגלית , הילדים הם מגיל שנתיים ומעלה .
בשנת 1999 עברתי מהרחוב החייל 39 למרום נווה מקום סואן , מלא חיים , הפארק הירוק , וקניון , שהוא מתחת לבניין , הכל נגיש ונוח , אפילו קופת חולים . כל הסביבה בנינים גבוהים שהם 27 – 20 קומות , אני גרה בבניין של 20 קומות , כאשר , גרתי בחייל 39 הינו הולכים לקטוף תפוזים מהפרדס, אברלה , שהיה משתרע , על כמה דונמים , שכיום הפך למרום נווה בו אני גרה .
התמונה הימנית היא רחוב לנדאו 7 ,
כיום אני גרה בו .
התמונה השמאלית רחוב החייל 39 שגרתי בו בשנת 1977 עד 1999 .